ת"א 4959-03-19

תקציר

התובעים, רוכשי דירה מהנתבעים, תבעו בגין ליקויי בנייה, בעיקר ליקויי רטיבות, ודרשו פיצוי בסך 279,350 ₪. הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה באיחור, תוך גרימת נזק ראייתי, וכי מקור הליקויים אינו בבנייתם הלקויה אלא בעבודה שביצעו התובעים או בתחזוקתם הלקויה. בית המשפט קבע כי אמנם התביעה אכן נדחתה, אך אין בכך כדי להצדיק את דחייתה אלא כדי להשפיע על ההיבט הראייתי. עוד נמצא כי התובעים גרמו נזק ראייתי לנתבעים בכך שמנעו מהם להיכנס לדירה כדי לתקן את הליקויים ולא נתנו להם הזדמנות נאותה לעשות כן. עם זאת, התובעים פעלו להקטנת הנזק על ידי התקשרות עם צד שלישי לביצוע התיקונים, דבר שמנע די הצורך את הרחבת הנזק. בית המשפט קיבל את תביעת התובעים בגין ליקויי בנייה אך הפחית את הפיצוי ב-25% בשל הנזק הראייתי ואי מתן אפשרות לנתבעים לתקן את הליקויים. שיעור זה נתמך גם על ידי מומחה בית המשפט, שקבע כי עלות התיקונים על ידי קבלן ראשי תופחת בכ-25%. כמו כן נפסקו לתובעים 5,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, אשר יוחס בין היתר לחוסר שיתוף הפעולה שלהם עם הנתבעים. באשר לתביעה האישית נגד מנהלי הנתבעים, מצא אותם בית המשפט אחראים אישית לרשלנות, שכן לא דאגו לפיקוח נאות על העבודות. המנהלים חויבו לפצות את התובעים על מלוא הנזק שנפסק, לרבות נזק לא ממוני. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 79,421 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות התובעים, לרבות שכר טרחת מומחה, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, הכל באופן יחסי לתוצאת התביעה. התשלום היה אמור להתבצע תוך 30 יום.