רע"פ 3313/17

תקציר

במקרה שלפניי, ביקש המבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר אישר החלטה של בית משפט השלום לתעבורה. ההרשעה הראשונית נגעה בכך שהמבקש עקף שלא כדין בדרך לא ברורה בניגוד לתקנות התעבורה ביום 11.10.2015. נגזרו עליו שלושה חודשי פסילת רישיון, פסילה על תנאי למשך שלוש שנים וקנס או מאסר. המבקש ערער על פסק הדין וטען כי נודע לו עליו רק בסמוך למועד הגשת הבקשה וכי היעדרותו שלו ושל בא כוחו מהדיון נבעה מבעיות רפואיות ומחדלים. הוא הכחיש את העבירה, וטען כי העקיפה התרחשה בשלום. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו, תוך שהוא מדגיש כי הבקשה הוגשה באיחור ללא נימוקים מוצדקות להיעדרותו וציין סתירות בדחייתו, שכן הערתו לשוטר דאז סתרה את טענתו. גם בית המשפט קבע כי העונש סביר. בבקשה הנוכחית נטען כי עניינו מעורר שאלות משפטיות לגבי ייצוג ופסיקה שלא בפניו לפי חוק סדר הדין הפלילי. עם זאת, היא נדחתה, שכן היא לא הציגה סוגיות בעלות חשיבות כללית או שיקולי צדק ייחודיים המצדיקים ערעור נוסף. אמיתות הטענות לעיוות דין ועיוות דין נדונו בעבר, מה שהוביל לדחיית הבקשה.