רע"א 2678/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט להעביר ערעור, שהוגש במקור על ידי המבקש לבית משפט השלום, כעתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים. הערעור מתייחס לתביעה לפיצויים לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות. המבקש, שעזב את התנחלותו בשומרון בעקבות רצח אשתו, תבע פיצויים מוועדת הזכאות לפי החוק, שהוועדה פסקה באופן חלקי. גם פניותיו הבאות של המבקש לוועדה המיוחדת, שלה סמכויות רחבות יותר לפסוק פיצויים, לא צלחו. לאחר מכן ערער המבקש לבית משפט השלום בירושלים, אך המדינה ביקשה לדחות את הערעור מטעמים פרוצדורליים, בטענה שהוא הוגש מחוץ למסגרת הזמן המותרת. בית משפט השלום דחה את טענת המדינה ותחת זאת החליט להעביר את הערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים, מתוך סבר כי מדובר בדרך פעולה ראויה בהתחשב בנסיבותיו הטרגיות של המבקש וברצון להעניק לו דיון. עם זאת, מאוחר יותר קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המדינה על החלטה זו, וקבע כי לבית משפט השלום אין סמכות להעביר את התיק. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שגם היא נדחתה. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר, מדגיש כי מוקד הבקשה הוא סוגיה פרוצדורלית – סמכותו של בית משפט השלום להעביר את הערעור. תוך הבנת נסיבותיו הקשות של המבקש, מגיע בית המשפט למסקנה כי הבקשה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית עקרונית וכי הערכאות הנמוכות לא התייחסו למבקש בנוקשות פרוצדורלית. בית המשפט מדגיש כי ועדות הזכאות והמיוחדות הן גופים נפרדים בעלי סמכויות נפרדות. לפיכך, מאחר שהמבקש לא ערער על החלטת הוועדה המיוחדת, החלטת בית משפט השלום להעביר את הערר אכן הייתה שגויה. בית המשפט העליון מדגיש את הצורך של המבקש למצות את האפשרויות המשפטיות בערכאות הנמוכות ומציע למשיבה לשקול מחדש את עמדתה בעניין זה, נוכח הנסיבות החריגות. עם זאת, בקשת רשות הערעור עדיין נדחית, ללא צו להוצאות, בהתחשב במכלול הנסיבות.