רע"א 6572/14

תקציר

בהכרעה בתיק זה החליט בית המשפט לדחות את הבקשה שכן אין בכך כדי לשנות את התוצאה המעשית שנקבעה בעבר על ידי ערכאות נמוכות יותר. במרכז התיק עמדו העקרונות הנוגעים לשימוש לרעה בסמכויות מעצר, במיוחד כאשר פעולות כאלה עלולות להוביל לאחריות נזיקית. הבסיס המשפטי לאחריות נובע מפקודת הנזיקין, ובפרט מרשלנות, ונתמך בהגנות חוקתיות על הזכות לחירות. המחלוקת לא הייתה על החבות עצמה, אלא על התאמת הפיצוי בשל התנהגותו של הפרט המעורב. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי דנו בעקרונות של רשלנות תורמת ומזעור נזקים, כאשר ההתמקדות כאן היא באחרון. החלטת הקצין לעצור ללא סיבה גרמה נזק, למרות שהמבקש לא אשם ואף ניסה למנוע את מעצרו. התעוררה השאלה האם היה על המבקש להקטין את נזקו על ידי הסכמתו לתנאי ערבות לאחר מעצרו. המבקש טען כנגד ציפייה זו, הנתמכת בתקדימים בהם אין חובה לצמצם את הפגיעה אם היא פוגעת בזכויות הפרט. בעוד שבדרך כלל קשה לאכוף את החובה למתן נזק בתרחישי מעצר, בית המשפט מצא כי המבקש, במיוחד לאור הרקע המשפטי שלו ולאחר התייעצות עם עורך דין, יכול היה להפחית את נזקי מצבו מבלי להכביד על עצמו. משכך, לא ראה בית המשפט עילה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. למרות שהוכרה אהדה לסוגיות של מעצר בלתי חוקי, ולמרות נדירותם של מקרים דומים שהגיעו לרמות כאלה של בתי משפט, הבקשה נדחתה ללא הוצאות. ההחלטה מחזקת את השימוש הזהיר בסמכויות המעצר תוך הדגשת ענייני פיצויים בגין מעצר בלתי חוקי במסגרת שיקולים שיפוטיים.