ת"א 50111-05-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרויקט נדל"ן שמטרתו חיזוק והרחבה של בניין דירות במסגרת תמ"א 38. המשיבה, מירי בלוסקי, בעלת זכויות בבניין, הצטרפה לדיירים נוספים בהתקשרות עם המבקש, עו"ד רון טורקלטוב, לביצוע הפרויקט. נחתמו מספר הסכמים, ביניהם הסכם הקמה של חברה בבעלות דיירים לביצוע הפרויקט. עם זאת, התגלעו חילוקי דעות בנוגע למימון הפרויקט, שהובילו להסכם ביטול. הסכם זה התווה את סיום מעורבותו של טורקלטוב וקבע כי הוא יקבל תשלום קבוע עבור עבודתו. בלוסקי חתם על הסכם הביטול, אך בהמשך הגיש תביעה נגד טורקלטוב בגין מצג שווא, רשלנות והפרת חובת אמונים, ודרש פיצויים של למעלה ממיליון שקל. בתגובה הגיש טורקלטוב כתב הגנה, בו הדגיש את חוסר תום הלב של בלוסקי ואת הימנעותה מלהזכיר את הסכם הביטול. במקביל הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף, תוך התייחסות להסכם הביטול. בלוסקי לא הגישה תשובה בכתב להגנה, ואף לא התייחסה להסכם הביטול בתביעתה הראשונית. בית המשפט פסק לטובת טורקלטוב, ודחה את התביעה על הסף. בית המשפט קיבל את גרסתו העובדתית של הנאשם, בהנחה שהעובדות שהוצגו הוכחו. הימנעותה של התובעת מגילוי הסכם הביטול נתפסה כפעולה בחוסר תום לב וכניצול לרעה של הליכי בית המשפט. עוד הסכים בית המשפט כי העלאת הסכם הביטול לראשונה בתגובה לבקשה מהווה הרחבה בלתי מותרת של המחלוקת. כמו כן, נבחנו לגופו של עניין, והודגשו תנאיו הברורים והחד-משמעיים של הסכם הביטול, המשחרר את טורקלטוב מכל התחייבות נוספת. מאחר שהתובעת לא ערערה על תוקפה של כריתת ההסכם, נדחתה התביעה ללא דיון הוכחות. בנוסף, בית המשפט ציין כי הסכם הביטול לא בוטל, וגם דיירים אחרים לא הגישו תביעות. התביעה נדחתה, ובלוסקי חויב לשלם לטורקלטוב 7,500 שקל שכר טרחת עורך דין.