ע"א 7095/13

תקציר

בתיק שהתקיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו 33695-08-12, ניתן לדון בערעור שדן בטענה של רשלנות שהובילה להתאבדותו של חייל. התביעה הוגשה על ידי הוריו ואחיו של החייל המנוח נגד מדינת ישראל ועמותת החייל בישראל. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה משני טעמים: תקופת ההתיישנות וייחודה של העילה. המערערים טענו כי רשויות הצבא לא יידעו אותם על מצבו הנפשי של החייל ועל ניסיון ההתאבדות שלו, וכי האגודה למען החייל בישראל הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה. המשיבים הגישו בקשות לסילוק על הסף על יסוד אותן עיילות. בית המשפט המחוזי קבע, כי התביעה אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות משום שהוגשה בהזדמנות הראשונה, וכי המערערים ידעו על התשתית העובדתית לתביעה בתקופת השבעה, ובכך החלה תקופת ההתיישנות. עם זאת, השופטים הסכימו עם המשיבים על ייחודה של העילה, וקבעו כי תביעת המערערים היא ניסיון לעקוף את מנגנון הפיצוי הבלעדי הקבוע בחוק משפחות חיילים שנהרגו בקרב. יתר על כן, חלק מהמערערים היו חסרי מעמד שכן לא תבעו כיורשים או תלויים ולא הביאו ראיות לנכות. השופטים דחו את הערעור, הסכימו עם ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי, והדגישו כי למרבה הצער, החוק אינו מאפשר תוצאה שונה.