עמ"ה 13/82

תקציר

בית המשפט דחה ערעור בעניינו של פסיכיאטר מחוזי שהורשע בעבירות שוחד. השאלה העיקרית הייתה האם תקבולי השוחד היוו הכנסה חייבת והאם היה צריך לרשום אותם בספרי המערער. בית המשפט קבע כי המתנות לא היו הבעת תודה אלא תמורה לשירותים שניתנו, ובכך היוו הכנסה מעיסוקו של המערער. העובדה שההכנסות נבעו מעסקאות בלתי חוקיות לא פטרה אותו מתשלום מס. בנוסף, נדרש המערער לרשום מתנות אלה בחשבונותיו, שכן המונח "קבלה" בתקנות המס הקיף שווי כסף, ואי עשייתו הצדיקה את פסילת ספריו. נקודת מחלוקת נוספת הייתה דרישתו של המערער לנכות ממיסיו את הוצאות הגנתו המשפטית במשפט השוחד. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי מטרת ההגנה היא בראש ובראשונה להגן על חירותו, ולא רק לשמור על שמו הטוב. ההוצאות לא היו קשורות רק ליצירת הכנסה, מה גם שהוא הורשע בכמה עבירות. יתר על כן, אופי פשעיו, שבוצעו בכוונה תחילה ובזדון, פירושו שהוא הביא על עצמו את ה'צרה'. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם את הוצאותיו של המשיב ואת דמי השכירות, בסך 4,000 ₪, צמודים למדד בריבית של 3% מיום פסק הדין.