ת"פ 151/08

תקציר

הנאשם והמתלונן הם קרובי משפחה ותושבי הכפר. ביניהם התגלע סכסוך על רקע סכסוך קרקעות. ביום 24.5.07 הגיעו המתלונן ובנו סמוך למוסך בבעלות צד שלישי והתפתח ויכוח בין בנו של המתלונן לבין בנו של הנאשם. הוויכוח הסלים לקטטה שבה היו מעורבים כמה אנשים. הנאשם היכה את המתלונן במצחו באמצעות מקל, וגרם לו לפצע באורך 8 ס"מ שהצריך טיפול בבית חולים. כתב האישום מייחס לנאשם חבלה בכוונה לגרום נכות. הנאשם הודה שלא באשמתו והציג השתלשלות אירועים שונה, וטען כי היה בתוך רכבו במהלך הקטטה ולא פגע במתלוננת. מטעם התביעה העידו מספר עדים ובהם המתלונן, בנו, בעל המוסך ושוטרים. הנאשם ובנו, יחד עם ארבעה עדים נוספים, העידו מטעם ההגנה. השופט מצא את עדויות עדי התביעה אמינות ועקביות, וקיבל את העובדה שהנאשם היכה את המתלוננת. עם זאת, השופט קבע כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי לנאשם הייתה כוונה ספציפית הנדרשת לעבירת החבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין. במקום זאת, הרשיע השופט את הנאשם בעבירה הפחותה של חבלה בקלות דעת לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק העונשין. גזר הדין נקבע ל-25 בינואר 2010, והשופט הפנה את הנאשם להערכת עבודות שירות.