תלה"מ 4756-07-22

תקציר

פסק הדין דן בבקשה לסעד זמני בנוגע לשימוש בדירה הרשומה על שם הצדדים. המבקש, שבבעלותו מחצית מהדירה, מתנגד למעברו האחרון של המשיב לדירה ומבקש צו האוסר על המשיב להתגורר בה. המבקשת טוענת כי פעולתה של המשיבה מפרה איסור מפסק דין קודם על סילוק רכוש כלשהו וכי היה על המשיבה לבקש את הסכמתה או לפנות לבית המשפט בטרם עברה לגור בו. עם זאת, בית המשפט דוחה את הבקשה וקובע כי פעולת המשיב אינה מהווה הפרה של פסק הדין, שנועד למנוע מכירה או העברה של נכסים ולא התייחס לסוגיית המגורים. זאת ועוד, השימוש של המשיב בדירה לא יגרום למבקש נזק ממשי שלא ניתן לפצות עליו כספית. השופטת מציינת כי נראה כי התנגדותה של המבקשת נובעת בעיקר מסכסוכי עבר ומחששה כי המשיב עלול להתגורר עם פילגשו בדירה. בית המשפט מדגיש כי על הצדדים לפעול בתום לב ולא להשתמש בזכויותיהם כדי לגרום אי נוחות לאחרים, ובפרט לשותפים בבעלות על רכוש. מאחר שהמשיב הביע את הסכמתו לשלם דמי שכירות למבקשת עבור חלקה בדירה, בית המשפט אינו רואה טעם להיעתר לבקשה לצו מניעה. תחת זאת, על המבקשת לקבל תמורה הולמת עבור השימוש שעשה המשיב בחלקה בדירה. למרות דחיית הבקשה, השופט אינו מורה למבקש לשלם הוצאות, בהתחשב בכך שהמשיב היה צריך לבקש את הסכמתו של המבקש או להגיש בקשה לבית המשפט לפני המעבר לגור בו. השופט גם מעודד את הצדדים להגיע להסכמה נבונה לסיום המחלוקות ביניהם ומציין את החשיבות של פעולה בתום לב ובהגינות פרוצדורלית.