סע"ש 5750-03-20

תקציר

בית המשפט מצא כי דוחות הנוכחות שהגישה הנתבעת היו מדויקים וניתן להסתמך עליהם, אך תלושי השכר לא היו אמינים בשל פערים משמעותיים בין שני המסמכים. מאחר ומדו"חות הנוכחות עולה כי התובעת לא עבדה שעות נוספות, דחה בית הדין את תביעת התובעת לגמול שעות נוספות. השופט הסכים גם עם טענת התובע בנוגע לשכרו השעתי, שכן הנתבעת לא סיפקה לו את טופס ההודעה הנדרש. לפיכך, הזכויות השונות המגיעות לתובע יחושבו על בסיס גרסתו לאירועים. בית המשפט פסק לתובע 13,160 ₪ עבור פדיון ימי חופשה ו-7,239.5 ₪ עבור דמי הבראה, מאחר שהנתבעת לא הציגה כל ראיה לסתור את טענות התובע. כמו כן, נפסק לתובע 9,520 ₪ עבור דמי חגים, שכן הנתבע לא ערער על טענתו גם בנקודה זו. עוד קבעה השופטת כי התובע זכאי לפיצוי לפי חוק הגנת השכר בגין פגמים בתלושי השכר, ופסקה לו 10,000 ₪. בנוסף, קיבל בית הדין את טענת התובע כי התפטר כדין בשל הרעת תנאי העסקתו, לרבות הפגיעה בזכויותיו הקוגנטיות, והורה לנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים בסך 20,703 ₪ ו-15,070 ₪ בגין החלפת הפרשות לפנסיה. בית המשפט קבע כי כל התשלומים לתובע צריכים להתבצע בערכים ברוטו. לבסוף, אישרה השופטת כי צו ההרחבה בענף אולמות וגני אירועים חל על הנתבעת, שכן הנתבעת לא התנגדה לטענה זו. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים האמורים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא, וכן 4,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך הדין של התובע.