עמ"ת 56116-01-14

תקציר

בפסק דין זה דן השופט אהרן פרקש בשני ערעורים על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים לשחרר את המשיב, שהואשם בשורה של עבירות תנועה, למעצר בית בבית הוריו. המדינה מערערת על ההחלטה וטוענת כי המשיב מהווה סכנה ממשית לציבור ויש לעכבו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיב מערער על אותה החלטה בנימוק שהראיות נגדו חלשות. לאחר בחינת חומר הראיות וקביעה כי עדותו של השוטר הייתה עקבית ואמינה, מגיע השופט פרקש למסקנה כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות נגד המשיב וכי הראיות לא נשחקו באופן משמעותי. השופט מסכים גם עם קביעתו של בית משפט קמא כי קיימת עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת מהמשיב לשלום הציבור, נוכח עברו התעבורתי והפלילי, כמו גם אופי העבירות בהן הואשם. עם זאת, השופט פרקש מותח ביקורת על החלטת בית משפט קמא לשחרר את המשיב למעצר בית מבלי לקבל תסקיר משירות המבחן. הוא מדגיש כי התנהגותו של המשיב בעבר מצביעה על כך שאינו מכבד את החוק וכי עונש מאסר על תנאי לא הרתיע אותו מביצוע עבירות נוספות. לפיכך, יש צורך בדו"ח מעצר כדי להעריך האם ניתן לסמוך על המשיב והאם הוריו יכולים לפקח עליו כראוי. משכך, פוסק השופט פרקש לטובת ערעור המדינה, מורה על המשך מעצרו של המשיב ומבקש להגיש דו"ח מעצר לבית המשפט לתעבורה בתוך פרק זמן קצוב. ערעורו של המשיב נדחה.