ת"א 147/01

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב תאונת מטוס טרגית שהתרחשה ב -24 באפריל 1999, וגרמה להרוגים ופצועים בקרב צנחנים חובבים על הסיפון. התובעים, שהיו בין הנפגעים, הגישו תביעת פיצויים נגד מספר נתבעים הקשורים לבעלות על המטוס, תחזוקתו ותפעולו. ביניהם הייתה דיסקונט ליסינג, הבעלים או המחזיק של המטוס לטענת התובעים. דיסקונט ליסינג טענה כי היא רק מימנה את רכישת המטוס ולכן אין להטיל עליה אחריות לתאונה. החברה טענה שהיא בעלת ביטחונות בלבד ולא הבעלים האמיתי. עם זאת, התובעים טענו כי יש לראות ברישומה של דיסקונט ליסינג כבעלים במינהל התעופה האזרחית תקף, דבר שיהפוך את החברה לאחראית להבטחת תחזוקתו ותפעולו התקין של המטוס. השופט פתח והסביר את הזהירות הנדרשת בהכרעה בתיק בשלב מקדמי. לאחר מכן, פסק הדין יורד לנבכי הסכם החכירה בין דיסקונט ליסינג לבין מועדון הצניחה, ובוחן את מהות העסקה ואת כוונות הצדדים. לאחר ששקל אינדיקציות והוראות שונות בהסכם, מגיע השופט למסקנה כי מדובר בעסקת ליסינג מימוני, שהיא למעשה הסכם אשראי. למרות בעלותה הפורמלית של דיסקונט ליסינג על המטוס, השופט פוסק לטובת החברה וקובע כי תפקידה מוגבל למימון ואין לה קשר ממשי או חובת זהירות כלפי תפעול המטוס ותחזוקתו. יתר על כן, השופטת מדגישה כי בעלות לצורכי דיני קניין אינה מטילה באופן אוטומטי אחריות נזיקית, במיוחד לאור זיקתה הרופפת של דיסקונט ליסינג למטוס. כחברת ליסינג מימוני, תפקידה של דיסקונט ליסינג היה של מממן ולא של בעלים, והשופטת קבעה כי אין לה חובת זהירות מושגית כלפי התובעים. בעקבות זאת, נעתר השופט לבקשת דיסקונט ליסינג לדחות את התביעה נגדם, והחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.