בש"פ 5268/13

תקציר

הערעור מתייחס לשתי החלטות של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין מעצרו של המערער עד תום ההליכים נגדו. ההחלטה הראשונה הורתה על מעצרו של המערער בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו בגין שוד בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים. ההחלטה השנייה דחתה את בקשת השחרור של המערער ואת הצעתו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי מצא כי המדינה הניחה תשתית ראייתית מספקת לאישומים, כי נשקפת למערער סכנה וכי אין די בחלופותיה כדי לשלול מסוכנות זו. המערער טען כי הראיות נגדו חלשות וכי בית המשפט המחוזי לא שקל את האפשרות לאתר עדים נוספים. הוא הציע הסדר מעצר חלופי, שגם אותו דחה בית המשפט המחוזי, בנימוק של חשש לאפקטיביות הפיקוח ולמרחק ממקום העבירה. לאחר ששקל את טענות הצדדים ואת חומר הראיות, הגיע השופט למסקנה כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להאשמות. השופט ציין כי בעוד שהראיות לאישום של הפרעה לשוטר ואלימות מספיקות, גרסת האירועים שתוארה על ידי עד ראייה אובייקטיבי מטה את הכף לכיוון מציאת בסיס תיאורטי לאישום באלימות כלפי המתלונן. באשר להצעה החלופית של המערער, קבע השופט כי על שירות המבחן לבחון את ההצעה, לרבות האפשרות לפיקוח אלקטרוני, ולהגיש תסקיר לבית המשפט המחוזי להכרעה. לפיכך נדחה הערעור בחלקו, בכפוף לכך שהמערער יוכל להציע חלופת מעצר לבחינת שירות המבחן.