ת"א 1794/05

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת בין אינטרמצו לפיטרו על הסכם שיווק שנחתם ביניהן באפריל 2002, לפיו אינטרמצו תספק שירותי שיווק בלעדיים לפיטרו לתקופה של 24 חודשים, ומיזמים משותפים נוספים. אינטרמצו טענה כי פיטרו חייבת לה 267,602 שקל בגין הפרשי שכר ו-709,783 שקל בגין רווחים מהסכם בית משפט, ואילו פיטרו טענה מנגד כי אינטרמצו חייבת לה כספים בגין הפרת ההסכם ופעל בחוסר תום לב. השופט קבע כי אינטרמצו אכן הפרה את ההסכם בכך שהתחרתה בפיטרו ומכרה מוצרים ללקוחותיו של פיטרו מחוץ למסגרת המוסכמת, מה שהצדיק את ביטול ההסכם על ידי פיטרו. עם זאת, השופט מצא גם כי פיטרו לא שילמה לאינטרמצו את מלוא העמלה שהייתה חייבת לה במהלך תקופת ההסכם. השופט הגיע למסקנה כי שני הסכומים שכל צד חייב לצד השני שווים פחות או יותר, וקיזז סכומים אלה. באשר לעסקת הנהלת בתי המשפט, פסק השופט לטובת אינטרמצו, וקבע כי תרומתה הגדילה משמעותית את סיכוייו של פיטרו לזכות במכרז. השופטת קבעה כי אינטרמצו זכאית ל-50% מהרווח הנקי ממיזם זה, שהסתכם ב-201,615 שקל כולל הפרשי הצמדה וריבית משפטית. כמו כן חויב פיטרו לשלם את שכר טרחתה של אינטרמצו, שהסתכם ב-25 אלף שקל בתוספת מע"מ. לפיכך, נדחתה תביעתו הנגדית של פיטרו.