ו"ע 5010/02

תקציר

הערעור מערער על שומת מס שערך המשיב בדבר מכירת דירה שקיבל המערער בדרך של פירוק מרצון של איגוד מקרקעין. המערערת טוענת כי הדירה, שהתקבלה תמורת מניות, צריכה להיות פטורה ממס בהוראת שעה. המשיב מבקש לתקן את השומה בטענה כי היא התבססה על טעות משפטית, וכי הדירה נרכשה ללא תמורה, דבר שיפסול אותה מהפטור ממס. המקרה נסוב סביב פרשנות הדינים הרלוונטיים ופסק דין קודם, סובול, שלדעת המערער צריך לחול. המשיב מנסה לעומת זאת להבדיל בין המקרה הנוכחי לבין סובול על בסיס הבחנות בדיעבד, קרי אופייה העסקי של עסקת המקרקעין, מספר הדירות המעורבות והטבות המס שקיבלה. הוועדה אינה מוצאת הבדל מהותי בין מקרה זה לבין סובול, ומפרשת את החוקים באופן העולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בעניין סובול. היא קובעת כי הדירה התקבלה תמורת מניות, המהוות תמורה, וכי הוראת השעה אינה קובעת חריגים המבוססים על מספר הדירות או הטבות העמותה. בנוסף, הוועדה אינה מוצאת תכנון מס פסול ומדגישה כי סעיף 2(ה) להוראת השעה מותנה בהיעדר תכנון כזה. לפיכך, הערעור מתקבל, והמשיב חויב לשלם 2,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, צמוד למדד המחירים לצרכן וחייב במס ערך מוסף.