ת"א 25638-04-18

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם תאונתה של התובעת, שאירעה בעת קשירת תינוקה למושב בטיחות, מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, ואם כן, האם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין השימוש ברכב. בית המשפט מגיע למסקנה כי ניתן לראות במעשיו של התובע שהובילו לתאונה כ"כניסה לרכב", שהוא שימוש מוכר על פי החוק. זאת, משום שהתובעת התכוונה להיכנס לרכב בעצמה וביצעה פעולה בשם תינוקה, שלא היה מסוגל לחגור את עצמו. יתר על כן, פעולת קשירת התינוק היא חיונית וחלק בלתי נפרד מהמסע. לפיכך, בית המשפט מוצא כי יש לקבל את התביעה. מעשיו של התובע בעת התאונה עונים להגדרת "שימוש ברכב מנועי". בנוסף, בית המשפט קובע כי קיים קשר סיבתי בין פגיעתה של התובעת לבין השימוש ברכב, שכן התאונה אירעה במהלך תהליך חגירת התינוק, והתובעת לא הייתה נפגעת אלמלא ביצעה פעולה זו. כתוצאה מכך, בית המשפט פוסק לטובת התובעת ופוסק לה פיצויים, לרבות נזקים לא ממוניים, הפסדי שכר בעבר, סיוע לזולת, הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות ואובדן הנחה במעונות, בסך 48,602 ₪, לאחר ניכוי סכומים שכבר שולמו על ידי הנתבעת. כמו כן חויב הנתבע לפצות את התובע בגין הוצאות משפט.