ע"א 10399/08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מקרה רשלנות רפואית, בו נמצא כי המערערים, רופא וקופת חולים, הזניחו את מחלתה של המנוחה והביאו למותה. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערים אחראים לפצות את המשיבים, משפחת החולה, על אובדנם. עם זאת, המחלוקת המרכזית נסובה סביב חישוב סכום הפיצוי. בית המשפט קבע את הפיצוי על ידי הערכת העלייה בסיכון למותה של המטופלת עקב האבחון המאוחר, והגיע למסקנה כי סיכויי החלמתה פחתו מ-70% ל-5%. משכך, חויבו המערערים לשלם 36% מסך הנזקים. המערערים ערערו על החלטה זו, וטענו כי יש לחשב את הפיצוי על בסיס הגדלת הסיכון מ-70% ל-95%, אשר תביא לתשלום של 26% מהנזקים. הם גם חלקו על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי וביקשו למזער את סיכויי החלמתו של המטופל מלכתחילה. בתוך כך, הגנו המשיבים על שיטת החישוב של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את הראיות ואת פסקי הדין הקודמים, הסכים עם המערערים כי שיעור הפיצוי הראוי עומד על 26%. בית המשפט הבהיר את הנוסחה המתמטית הנכונה לחישוב הפיצוי במקרים כאלה, שעניינה הערכת העלייה בסיכון לתמותה או הירידה בסיכויי ההחלמה עקב רשלנות. במקרה הספציפי הזה, שתי השיטות הניבו תוצאה של 26%. פסק הדין, שניתן על ידי המשנה לנשיאה השופט א' ריבלין, הדגיש את הבהרת הדין החל ואת הגישה המתמטית לקביעת פיצויים בתיקי רשלנות רפואית הכרוכים באחריות הסתברותית. השופט י' דנציגר והשופט ח' מלצר הסכימו עם ההחלטה, והדגישו את חשיבות מתן הבהירות בסוגיה משפטית זו.