עמ"צ 14698-09-22

תקציר

הערעור, שהוגש על ידי מאומצת בוגרת, ביקש לחשוף את זהות אמה הביולוגית ולאחר מכן את אביה. המערערת טענה כי זכותה לדעת את הוריה הגנטיים גוברת על זכותה של אמה הביולוגית לפרטיות. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתה ואישר את רצונה של האם הביולוגית לשמור על אנונימיותה ואת חיסיון הליך האימוץ. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, דחה את הערעור לאחר ששקל את נסיבותיו הייחודיות של המקרה. האם הביולוגית, שמסרה את המערערת לאימוץ מיד לאחר לידתה, סירבה בעקביות לכל קשר, והסבירה כי חשיפת סוד האימוץ תפגע קשות בבריאותה הנפשית והגופנית ותשבש את החיים שבנתה, שכן משפחתה הנוכחית לא הייתה מודעת לאימוץ. בית המשפט הכיר בחשיבות זכותה של המערערת לדעת את שורשיה וזהותה, אך הגיע למסקנה כי במקרה זה זכותה של האם הביולוגית לפרטיות וההשפעה המזיקה הפוטנציאלית על חייה הן הגוברות. בפסק הדין הודגש כי יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך איזון בין זכויותיו והאינטרסים של המאומץ לבין אלה של ההורים הביולוגיים. בית המשפט הציע כי המערערת תוכל להגיש בקשה מחודשת לגילוי לאחר מות האם הביולוגית, ואז יוכל בית המשפט לשקול מחדש את מאזן הזכויות. יש לציין כי פסק הדין הדגיש את חיסיון הליך האימוץ ואת ההשלכות האפשריות של חשיפת פרטים מזהים, ותמך בתפיסה כי הווטו של ההורה הביולוגי צריך לכבד את בקשת המאומץ בנסיבות מסוימות.