בד"מ 55/18

תקציר

המתלונן, עוזי קרקו, האשים את פרקליטו לשעבר, ניר לוי, בשני אישומים. הראשון הוא שניר קיבל 12,000 שקל מחברת Karko עבור שירותים משפטיים אך לא סיפק לו קבלה או חשבונית, והשני הוא שניר סירב להעביר את התיקים של Karko לעורך דין אחר, אברהם גל, שייקח על עצמו את התיק של Karko אחרי ניר. למרות שהוזמן, ניר לא הגיע לדיון הראשון, והדיון השני נדחה מספר פעמים, כאשר כרקו לא הופיע בשני המקרים. בסופו של דבר, ועדת המשמעת שמעה רק את עדותו של אברהם גל. ניר טען כי בתקופה הרלוונטית הוא היה במצב נפשי לא טוב ולכן לא תפקד כראוי. לגבי האישום הראשון טען כי לא קיבל כסף מכרקו, ומאחר שקרקו לא הופיע בבית המשפט, זיכה ההרכב את ניר מאשמה זו מחוסר ראיות. באישום השני הודה ניר כי לא נהג כראוי כלפי גל ואף התחרט על התנהגותו, ולכן הרשיע אותו ההרכב בהתנהגות לא ידידותית כלפי עמית. בנוסף, ניר הורשע בהפרת הכלל לפיו שכר טרחת עורך דין עבור עבודה מקצועית חייב להיות בצורת כסף. בהתחשב במצבו הנפשי של ניר, העובדה שקיבל מאסר על תנאי בגין עבירות קודמות, נכותו הזמנית, מצבו הכלכלי הקשה ואופיין הקל יחסית של העבירות, החליט הרכב להטיל את עונש המינימום לפי חוק לשכת עורכי הדין, שהוא אזהרה. ההרכב דחה גם את בקשתו של ניר לדחות את הדיון למינוי סניגור, מתוך סברה כי העונש הקל ביותר האפשרי משמעותו שאין צורך. ההחלטה התקבלה בנוכחות ניר ובאי כוחו.