בג"צ 2419/94

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי מינויו של מנכ"ל העירייה, שהוא במקרה גיסו של ראש העירייה, יוצר ניגוד עניינים פסול שאינו ניתן לתוקף. ראש העיר, בהיותו אחראי ישירות לפיקוח, הערכה וסיום אפשרי של עבודת המנכ"ל, דורש כי האחרון יחזיק בתפקיד עצמאי נקי מכל סכסוך משפחתי. בעוד שהמשיבים טענו כי אין הוראת פסילה מפורשת לעיריות בנוגע למינויים משפחתיים, בית המשפט סבור כי עיקרון אוניברסלי גובר על כל חקיקה ספציפית במקרה זה. יתר על כן, אופיו הזמני של המינוי, טענו, אינו צריך לפסול אותו. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, וקבע כי הן מינויים זמניים והן מינויים קבועים סובלים מאותו ניגוד עניינים מובנה. לבסוף, באשר לזכות לחופש העיסוק, קבע בית המשפט כי המינוי אינו נופל בגדר עיסוקים המוגנים בחוק היסוד, וגם אם כן, הוראות החוק המאפשרות את המינוי נותרו בתוקפן לפי סעיף 10 לחוק. ההחלטה גם קובעת כי הוצאות העותר יכוסו על ידי ראש העיר באופן אישי, בנוסף להוצאות נפרדות המופנות לאוצר המדינה. פסק דין זה מייצג עמדה נחרצת נגד נפוטיזם במינויים מוניציפליים, תוך הדגשת חשיבות היושרה והעצמאות בתפקידים ציבוריים.