תב"כ 29/24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת ועדת הבחירות המרכזית בעניין התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד ח"כ אוסנת הילה מארק ומפלגת הליכוד, על פי סעיף 2א לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959: **רקע עובדתי:** העתירה הוגשה על ידי התנועה למען איכות השלטון בישראל ("העותרת") נגד ח"כ אוסנת הילה מארק ("המשיבה 1") ומפלגת הליכוד ("המשיבה 2"). העותרת טענה כי המשיבה 1, במהלך ביקורים בסניפי קופות חולים, חילקה מסכות מגן של המשיבה 2, זקפה לזכותה את הבאת החיסונים לקורונה לישראל, ו עודדה מצביעים להצביע למשיבה 2. לטענת העותרת, בכך נעשה שימוש בנכסי ציבור – מבני קופות החולים והחיסונים – באופן אסור בתעמולת בחירות, בניגוד לסעיף 2א לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959. העותרת ביקשה להורות על הסרת סרטון המתעד את הביקורים הללו מעמודי הפייסבוק של המשיבה 1. **החלטת ועדת הבחירות המרכזית (יו"ר הוועדה, השופט עוזי פוגלמן):** ועדת הבחירות המרכזית דחתה את העתירה על הסף, עוד בטרם ביקשה את תגובת המשיבות. הנימוקים לדחייה התמקדו בפרשנותו של סעיף 2א לחוק: 1. **הגדרת "נכסי ציבור" בסעיף 2א לחוק:** * הסעיף אוסר שימוש ב"נכסי ציבור" לצורכי תעמולת בחירות. * "נכסי ציבור" מוגדרים בחוק כמפורט בפסקאות (1), (2), (3), (4) ו-(9) לסעיף 9 לחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 (נוסח משולב), או תאגיד שהממשלה או רשות מקומית משתתפת בהנהלתו או בהונו. * **קופות חולים:** ועדת הבחירות קבעה כי קופות החולים **אינן** נמנות עם הגופים המנויים במפורש בסעיף 2א. אמנם, לפי סעיף 33 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, קופת חולים נחשבת לגוף מבוקר לפי סעיף 9(6) לחוק מבקר המדינה, אך סעיף זה **אינו** מצוין במפורש ברשימת הסעיפים הרלוונטיים בסעיף 2א לחוק. כמו כן, לא נטען שהן תאגיד שהממשלה או רשות מקומית משתתפת בהנהלתו או בהונו. * **חיסונים:** הוועדה קבעה שהמשיבה 1 לא השתמשה בחיסונים עצמם, אלא רק הזכירה את הבאתם לישראל. 2. **תעמולת בחירות לעומת שימוש בנכסי ציבור:** * ועדת הבחירות הבחינה בין עצם קריאה להצביע למפלגה מסוימת בשל פעולות שביצעה (כגון הבאת חיסונים) לבין שימוש בפועל בנכסי ציבור. * נקבע כי קריאה להצביע למפלגה מסוימת משום שדאגה להביא חיסון לישראל היא **תעמולת בחירות לגיטימית**, אך **אינה** בגדר שימוש בנכסי ציבור האסור על פי החוק. 3. **מסקנה:** * בהיעדר הוכחה לשימוש בנכסי ציבור כהגדרתם בחוק, לא הוכחה עבירה על סעיף 2א לחוק. * לפיכך, העתירה נדחתה על הסף. **ניתוח משפטי – עקרונות וחידושים:** * **פרשנות מצמצמת של "נכסי ציבור":** ההחלטה מדגימה גישה פרשנית מצמצמת לגבי הגדרת "נכסי ציבור" בסעיף 2א לחוק. הוועדה לא נטתה לפרשנות רחבה או גמישה של החוק, אלא התבססה על הרשימה הספציפית של גופי מבקר המדינה המצוינת בחוק. הדבר מדגיש את החשיבות של לשון החוק והרשימות המפורטות בו, ואינו מאפשר להחיל את האיסור באופן וולונטרי או על בסיס דמיון חיצוני. * **הבחנה בין תעמולה לשימוש בנכסי ציבור:** החידוש המרכזי בהחלטה הוא בהבחנה הברורה שנעשתה בין אמירה או הצגה של פעולה שננקטה על ידי המפלגה (למשל, הבאת חיסונים) כסיבה להצביע לה, לבין שימוש ממשי בנכסי ציבור. עצם אזכור פעולה שבוצעה על ידי גוף ציבורי (שהמפלגה נמנית עמו) כהישג, וקישורו לקריאה להצביע, אינו מהווה בהכרח שימוש אסור בנכסי הציבור, אלא חלק מתעמולת בחירות מותרת. * **הגנה על חופש הביטוי הפוליטי:** דחיית העתירה על הסף, אף ללא קבלת תגובה מהמשיבות, מעידה על כך שהוועדה סברה כי גם בהנחות העובדתיות של העותרת, אין עילה מספקת לצו מניעה. גישה זו עשויה לנבוע מהרצון להגן על חופש הביטוי הפוליטי, ולמנוע הגבלות מיותרות על תעמולת בחירות, אלא אם כן קיימת הפרה ברורה וחד משמעית של החוק. * **היקף תחולתו של סעיף 2א:** ההחלטה מבהירה את היקף תחולתו של סעיף 2א לחוק. החוק מכוון למניעת ניצול משאבים ציבוריים (כמפורט בחוק) או תשתית ציבורית (כגון מבנים) באופן לא הוגן לטובת תעמולת בחירות. המקרה של קופות חולים, אף שהן גופים בעלי אופי ציבורי ומונחים תחת ביקורת מבקר המדינה, לא נכלל בהגדרה הספציפית של החוק, מה שמחזק את הגישה המצמצמת. * **השפעת תעמולה מול הוכחת עבירה:** ההחלטה מדגישה כי עמדת המשיבות, לפיה פעולותיהן (כגון הבאת החיסונים) מצדיקות הצבעה למפלגתם, מהווה טענה לגיטימית בהליך הבחירות. רק שימוש בפועל ב"נכסי ציבור" כפי שהוגדרו בחוק, כגון שימוש במבנה ציבורי או במידע סודי, היה יכול להוות עבירה. **סיכום:** החלטת ועדת הבחירות המרכזית מבססת את הדין הנוהג בנוגע לשימוש בנכסי ציבור לצורכי תעמולת בחירות. היא מציגה פרשנות מצמצמת ומדויקת של סעיף 2א לחוק, מבחינה בין תעמולת בחירות לגיטימית לבין שימוש אסור בנכסי הציבור, ומדגישה את הצורך בהוכחת הפרה ברורה של החוק. בכך, ההחלטה שומרת על איזון בין הצורך למנוע ניצול לרעה של משאבים ציבוריים לבין ההגנה על חופש הביטוי הפוליטי.