עב"ל 10874-11-10

תקציר

המערער התקשר עם המוסד בהסכם ניידות בעקבות תאונת דרכים שגרמה לו לנכות, אשר זיכתה אותו בהטבות מסוימות. עם זאת, המוסד דחה את תביעתו להטבות לאחר שקבע כי לא עמד בתנאי ההסכם. הסירוב התבסס על כך שהמערערת לא החזיק "נהג מורשה", כהגדרתו בהסכם, בתקופה הרלוונטית. דרישת הנהיגה המורשית מחייבת כי נהג זכאי יתגורר דרך קבע באותו בניין או בסמיכות למערערת. המערער טען, כי המוסד שלל שלא כדין את זכויותיו, וטען כי היה לו נהג מורשה אצל דודו, מר אלי אלבק. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, וקיבל את גרסת המוסד לאירועים בהתבסס על הודאתו של המערער עצמו. בנוסף, טען המערער לאי ידיעת דרישות ההסכם, אך בית המשפט דחה טענה זו, בהנחה שהיה מודע לחוק ולתנאי ההסכם. פסק הדין התייחס גם לטענת המערערת להתעשרות שלא כדין מצד המוסד, וקבע כי ההתחשבנות בתביעות נזיקין מיושבת על פי הנסיבות באותה עת ואינה תקפה לצמיתות. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור והדגיש כי שלילת ההטבות על ידי המוסד ובקשתו להחזר ההלוואה היו מוצדקות.