ע"א 5609/20

תקציר

הערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו שלא לפסול עצמו מלדון בתביעת פינוי נדחה. המערערת, המתגוררת בדירת דיור ציבורי, ערערה על פינויה על ידי המשיב, שטען כי היא שוהה בה שלא כדין לאחר שהודיעה על עזיבתה בשנת 2005. המערערת טענה כי הומלץ לה להצהיר על עזיבתה כדי להפחית את דמי השכירות מבלי שתצטרך לעזוב בפועל, טענה שהודגשה על ידי הסתמכותה על האינטראקציה שלה עם נציג המשיב, מר בוסקילה. בדיונים הראשונים, שנערכו שלא לפרוטוקול, הוצע לה להגיש עתירה מנהלית נגד החלטת הוועדה העליונה ששללה ממנה מעמד של "דיירת ממשיכת". למרות חילוקי דעות פרוצדורליים בנוגע לחקירתו של מר בוסקילה וחשש ממתקפה משפטית עקיפה על החלטת הוועדה, בית המשפט טען כי עמדתו לא גובשה סופית והציע להשהות עד למיצוי ההליכים המנהליים. בהמשך הגיש המערער בקשה לפסילת השופט, בנימוק של הטיות פרוצדורליות והתנהלות בית המשפט, לרבות סדר עדויות העדים ופשרה שהציע בית המשפט. עם זאת, הבקשה נדחתה, כאשר בית המשפט הדגיש את ההליך השיפוטי האדברסרי אך הפעיל ודחה את הטענה כי חקירה של תקיפה עקיפה או ניסיונות פשרה מצביעה על הטיה. ההחלטה קבעה כי החלטות פרוצדורליות מצויות בשיקול דעת שיפוטי ויש לערער עליהן באמצעות ערעורים ראויים, ולא פסילה. המסקנה חיזקה כי בירורים שיפוטיים כאלה משרתים את חקר האמת ואינם מצביעים מטבעם על משוא פנים, ובסופו של דבר דוחים את טענות המערער בשל היעדר ראיות לחשש ממשי למשוא פנים.