ת"א 4334/03

תקציר

במקרה זה, רכבו של התובע נגנב, והוא פנה לנתבע, עורך דין במקצועו, לקבלת ייצוג משפטי כדי לתבוע תגמולי ביטוח ממבטחת הרכב. הנתבע לא הגיש את התביעה בתוך תקופת ההתיישנות, וכתוצאה מכך נדחתה התביעה. התובע תבע את הנתבע לפיצויים, בטענה לרשלנות מקצועית. בית המשפט מצא את הנתבעת אחראית בכך שלא הזהירה את התובע מפני תקופת ההתיישנות ולא הגישה את התביעה במועד. עם זאת, הוכרה גם רשלנותו התורמת של התובע, שכן הוא ניתק את התקשורת עם הנתבע ולא שילם את שכר הטרחה הנדרש. בית המשפט ייחס לתובע 20% אשם תורם, והפחית את הפיצוי בהתאם. לצורך קביעת הנזקים, בחן בית המשפט האם התובע היה מקבל תגמולי ביטוח אילו הוגשה התביעה במועד. חברת הביטוח דחתה את דרישתו הראשונית של התובע וחשדה במעורבותו בגניבה. בית המשפט מצא כי הראיות אינן מספיקות להוכחת אשמתו של התובע וקבע כי סביר להניח שחברת הביטוח הייתה משלמת את התגמולים. תביעותיו הנוספות של התובע לנזקים אחרים נדחו מחוסר ראיות. נוכח רשלנותו של התובע עצמו, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע סך של 58,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגניבה. כמו כן חויב הנתבע לשלם מחצית מאגרות בית המשפט ושכר טרחת עורך דין.