ע"פ 25/86

תקציר

פסק הדין של בית המשפט לערעורים פליליים מתייחס להליך הגשת כתבי אישום נגד מספר נאשמים בכתב אישום אחד. בית המשפט מכיר בכך שייתכן שהרשעה או זיכוי של כל נאשם לא יתרחשו בו זמנית. הסיבה לכך היא שהחוק מאפשר פסקי דין נפרדים, ובמקרים מסוימים מחייב גזרי דין נפרדים. כתוצאה מכך, ייתכן שבית המשפט יצטרך להעיר הערות על נאשם שטרם הורשע או זוכה. בעוד שיש להמעיט בהתייחסויות לנאשם זה, ישנם מקרים בהם המעשים שזורים זה בזה באופן כה הדוק עד כי אין מנוס מבית המשפט להזכיר אותם. צורך זה אינו מצדיק פסילה של שופטת, שכן הוא מסוגל להבחין בין נאשמים שונים ואת מסקנות עניינם. זאת, גם כאשר המשפט מתנהל בנפרד או במשותף. עוד מודגש בפסק הדין כי על השופטים להיות מסוגלים לשמוע את משפטם של נאשמים רבים ולהבדיל בין החלטותיהם. במקרה ספציפי זה, הערעור לפסול את השופט מהנימוקים שצוינו נדחה. פסק הדין מחזק את התפיסה כי זיקת הגומלין בין פעולות מחייבת לעתים הערות על מקרים לא פתורים, ומצב זה אינו מהווה עילה מוצדקת לפסיקה שיפוטית.