ת"א 7074/05

תקציר

התיק נסוב סביב מותו של המנוח של התובע, אשר נגרם לכאורה כתוצאה מרשלנות הנתבעים. המנוח היה ידוע כבעל רגישות לתרופה אופטלגין משנת 1991, אך הוא קיבל את התרופה פעמיים על ידי מוסדות רפואיים שונים – בית החולים ביקור חולים ובית החולים הדסה. בעקבות הממשל השני, המנוח התמוטט מיד ונפטר כמה חודשים לאחר מכן. התובעים טענו כי רשלנות הנתבעים הובילה לתוצאה הקטלנית. מנגד, הנתבעים חלקו על טענות התובעים וטענו כי המנוח לא היה רגיש לאופטלגין, וכי מותו נגרם כתוצאה מאוטם שריר הלב כתוצאה מגורמי סיכון אחרים. בית המשפט בחן את חומר הראיות ופסק לטובת התובעים בשאלה האם המנוח היה רגיש לאופטלגין. נקבע כי המנוח אכן חווה בעבר תגובה שלילית לתרופה וכי הרגישות נרשמה בתיקיו הרפואיים. באשר לסיבת המוות, קיבל בית המשפט את טענת התובעים כי סמיכות הזמן בין מתן התרופה לבין קריסת המנוח מצביעה על קשר סיבתי. טענת הנתבעים בדבר גורמי סיכון אחרים לא הספיקה כדי לשלול קשר זה. בית המשפט חילק את האחריות בין שלושת הנתבעים – בית החולים ביקור חולים, בית החולים הדסה וקופת החולים – על בסיס תפקידם באירוע. לקופת החולים נמצאה אשמה מוסרית גבוהה יותר בשל אי הצלבת המרשם עם התיק הרפואי של המנוח, שהיה זמין. רשלנות זו היוותה חלק מרכזי בשרשרת האירועים שהובילה למותו של המנוח. לעומת זאת, תפקידם של בתי החולים במתן התרופה נמצא פחות אשם מבחינה מוסרית. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת הנתבעים לרשלנות תורמת מצד המנוח ובני משפחתו, בהתחשב במצבו הרפואי ובחוסר יכולתו לקרוא ולכתוב. הנתבעים גם לא היו פטורים מאחריות בטענה שהמנוח ובני משפחתו לא העבירו די הצורך את רגישותו לצוות הרפואי. בית המשפט פסק לתובעים פיצויים שונים, לרבות פיצויים בגין כאב וסבל, קיצור תוחלת החיים, עזרה לזולת, הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות, הוצאות קבורה ונזקים נפשיים. לא נפסקו פיצויים עונשיים, שכן בית המשפט לא מצא כי התנהלות הנתבעים מקוממת או זדונית דיה. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובעים פיצויים בסך 355,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. השופטת סיימה את דבריה בהדגשת חשיבות הלמידה ממקרים כאלה למניעת טעויות רפואיות עתידיות.