עמל"ע 5003/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור של עורך דין שהורשע במספר עבירות משמעת חמורות לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין. סעיף זה מאפשר לבית דין משמעתי מחוזי להטיל עונשים על עורכי דין שהורשעו בעבירות פליליות, ובלבד שהעבירות נחשבות לקלון. טענת עורך הדין, לפיה הנסיבות בהן בוצעו העבירות אינן מהוות קלון, לא אושרה על ידי בית המשפט. בית הדין הסכים עם קביעתו של בית הדין הארצי למשמעת כי מעשיו של עורך הדין – שכללו בין היתר זיוף, שימוש במסמכים מזויפים וקבלת דבר במרמה – אכן היו בגדר חרפה, בהתחשב בסטנדרטים הגבוהים של יושרה ויושר המצופים ממקצוע עריכת הדין. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בדבר נסיבות העבירות, ומצא את עדותו בלתי משכנעת וסותרת את עובדות כתב האישום המתוקן. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט את האינטרס הציבורי בהטלת אחריות על המערער על מעשיו, במיוחד נוכח אופיים החוזר ונשנה ומעמדו של המערער כעורך דין. גם חומרת העונש נמצאה ראויה, חרף גילו המתקדם של המערער והזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. ככלל, הערעור נדחה ואישר את ההחלטה לגרש את עורך הדין מהלשכה.