ת"א 1224/07

תקציר

התובעת, חממי, הגישה תביעה נגד הנתבעים, השותפות ואחרים, בטענה כי השותפות הפרה באופן יסודי חוזה לבניית מבנה על אדמתה. חממי ביקשה מבית המשפט לבטל את החוזה ולהורות לנתבעים לשלם לה פיצוי מוסכם כאמור בחוזה, ולקזז את הסכומים ששולמו לה על ידי השותפות. הנתבעים טענו כי התביעה נדחתה בזמן וכי חממי לא ביטל את החוזה. לחילופין, טענו הנתבעים כי החוזה קוים או שחממי מנע את קיומו. בית המשפט קבע, כי התביעה אינה חסומה על פי חוק, שכן עילת התביעה קמה כאשר התברר כי החוזה לא יבוצע על פי תנאיו, כלומר בתוך תקופת ההתיישנות. בית המשפט מצא כי השותפות הפרה את החוזה באופן יסודי במספר דרכים. ראשית, היא לא הצליחה להשיג את ההיתרים הדרושים לבנייה על פי התוכניות העומדות בבסיס החוזה, למרות שהצהירה כי יש לה את האמצעים לעשות כן. שנית, מונה כונס נכסים לנכסי השותפות. שלישית, השותפות העבירה את זכויותיה וחובותיה על פי החוזה לצד שלישי, לוי אלברט, ללא הסכמתו של חממי. בית המשפט קבע כי הפרות יסודיות אלה מזכות את חממי לבטל את החוזה, אך היא לא עשתה זאת בפועל. למרות שחממי טענה כי ביטלה את החוזה במכתב לשותפות, התנהלותה לאחר מכן, לרבות השתתפותה במו"מ למימוש הפרויקט, אינה עולה בקנה אחד עם טענתה. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן לראות בתביעה הודעת ביטול, שכן היא הוגשה שנים לאחר התרחשות הפרת החוזה, ולכן מעבר לזמן סביר. מאחר שהחוזה לא בוטל, הוא נותר בתוקף. עם זאת, בית המשפט מצא כי לא ניתן לאכוף את החוזה בשל שינויים מהותיים בנסיבות, לרבות המצב התכנוני. כתוצאה מכך, החוזה הגיע לסיומו, ולשני הצדדים הייתה זכות להשבה. לפיכך חויבה חממי להשיב לה את הכספים ששולמו לה על ידי השותפות, צמודים ובריבית ממועד התשלום ועד לפירעון בפועל. חממי הייתה זכאית גם לביטול הערת האזהרה שנרשמה כנגד זכויותיה, ולפיצוי מוסכם בסך 150,000 דולר, שישולם על ידי לוי אלברט, שנטל על עצמו את התחייבויות השותפות. סכום זה יישא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. בית המשפט דחה את התביעה נגד שני נתבעים, שמואלי ונאור, והורה לחממי לשלם את הוצאותיהם. לבסוף הורה בית המשפט לשותפות וללוי אלברט לשלם את הוצאותיו של חממי.