ת"פ 2288/06

תקציר

מדינת ישראל הגישה תביעה נגד יעקב ליבהר ושניים נוספים עם 20 אישומים בסך הכל, חמישה מהם כוללים הליכה של יעקב לבתי קשישים והמתנה בחוץ בזמן שהשניים האחרים גנבו מהם. יעקב מואשם גם במשיכת כספים מחשבונות הקורבנות לאחר שהשיגו את פרטי כרטיס האשראי שלהם במרמה. באחד האישומים נטען כי יעקב פעל לבדו בגניבת ארנק מאישה מבוגרת. הפרקליטות ביקשה להאריך את מעצרם של כל המעורבים עד תום המשפט, בנימוק של המסוכנות הנשקפת מהנאשמים, בחירתם בקורבנות קשישים ואופיים התכוף והשיטתי של פשעיהם. פרקליטו של המשיב הודה בקיומן של ראיות לכאורה לאחד מששת האישומים נגד יעקב, שבמסגרתו נתפס במעשה יחד עם שני הנאשמים האחרים. עם זאת, עורך הדין חלק על האישומים האחרים, וטען כי חסרות ראיות לכאורה. הראיה העיקרית הקושרת את יעקב לעבירות אלה היא טלפון נייד, שלטענת התביעה היה ברשותו, וממנו בוצעו שיחות לקורבנות. השופט קבע כי אכן יש די ראיות המצביעות על כך שהטלפון היה ברשותו של יעקב בתקופה הרלוונטית, ובכך סיפק ראיות לכאורה לשלושה אישומים. לגבי שלושת האישומים האחרים, הראיות חלשות יותר ומגיעות לכדי חשד בלבד. השופט הגיע למסקנה כי קיים יסוד סביר לחשש לשלום הציבור והורה על תסקיר מבחן כדי לקבוע את האפשרות לשחרר את יעקב למשמורת פחות מגבילה. המשיב יישאר במעצר עד לקבלת החלטה נוספת. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים ביום 20.3.2006.