ע"ו 25231-08-10

תקציר

פסק הדין מאפשר ערעור של יהודי לובי שברח לכפרים הערביים בזמן הכיבוש הנאצי של טריפולי. המערערת טענה כי ברחה בשל "כלל הפחד", החל על מי שנמלט מביתו מחשש לרדיפות הנאצים. "כלל הפחד" התפרש כאומר שהפחד מהנאצים חייב להיות מניע, לפחות חלקי, לבריחה. בית המשפט אימץ את גרסתה הראשונית של המערערת לאירועים, לפיה נוכחותם המאיימת המתמדת של הגרמנים, לרבות לקיחת אחיה לעבודות כפייה ואספקת משקאות, לצד הרס ביתה בהפצצות, הביאו את משפחתה להימלט לעמרוס. בית המשפט קבע כי חששה הסובייקטיבי של המערערת מפני העושק הנאצי השתלב עם יסוד אובייקטיבי המבסס את סבירות חששה. לפיכך, הערעור מתקבל, וזכותה של המערערת לפיצויים לפי כלל הפחד מוכרת ממועד תביעתה הראשונה. בנוסף, דן פסק הדין בהחלטה מנהלית של משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר להעניק זכאות גורפת ליוצאי לוב שחוו רדיפות ופחד מהנאצים. החלטה זו מציעה פיצוי מיום מתן פסק הדין ואילך, ללא חקירות פרטניות. עם זאת, היא אינה שוללת מהתובעים את הזכות לשימוע משפטי לצורך הוכחת טענותיהם וקבלת פיצוי רטרואקטיבי ממועד בקשתם הראשונה.