ת"א 32851-06-15

תקציר

התובע, נכדו של עולה מרומניה, תובע לתבוע חלקת אדמה הרשומה על שם סבו שנפטר בשנת 1970. התובע טוען כי המנוח הוא הבעלים של חלקת הקרקע האמורה ומבקש מבית המשפט לשחרר אותה מניהול שהורה האפוטרופוס הכללי בשנת 1951 בשל היעדרותו של הבעלים. הנתבע, האפוטרופוס הכללי, מתנגד לטענה וטוען כי בעל הקרקע, מר יוסף לזר, הוא נעדר והם מנהלים את הקרקע מטעמו. האפוטרופוס הכללי טוען כי התובע לא הביא די ראיות כדי להוכיח כי סבו ומר לזר הם אותו אדם. הנתבע טוען כי הנטל הוא על התובע להוכיח את זהות המנוח ומר לזר, דבר שהאחרון לא עשה. הם מבססים את טענתם על כך שתשובת המנוח לפניית האפוטרופוס הכללי בשנת 1952 בנוגע למקרקעין שרכש לא כללה את החלקה המדוברת, וכי קיימת סתירה בשמותיהם של המנוח ומר לזר. יתר על כן, גם גורמים אחרים טענו לאותה מזימה על סמך ראיות נסיבתיות דומות, וחקירת האפוטרופוס הכללי העלתה כי מפרקי העמותה הרלוונטית לא יכלו לאשר את זהות המנוח ומר לזר. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את התביעה, בקובעו כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה ואין די ראיות לביסוס קשר בין המנוח לבין מר לזר. השופט קובע כי למרות שהתובע הציג ראיות מסוימות, אין בהן די כדי לגבור על הראיות השליליות של הנתבע, ונותרו שאלות לגבי זהותם של השניים. לפיכך, התביעה נדחית, וכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.