ת"א 14982-09-16

תקציר

פסק הדין דן בסמכות השיפוט של בתי המשפט ביחס לזכויות קניין רוחני. היא מכירה בשלוש רמות של סמכות שיפוט: סמכות מהותית, רשות מקומית וסמכות בינלאומית. במקרה זה, דחה בית המשפט בירושלים את טענותיהם הקודמות של הנתבעים בדבר היעדר סמכות שיפוט מהותית ומקומית וכעת פוסק בסוגיית סמכות השיפוט הבינלאומית. אין במשפט הישראלי מקור יחיד לרכישת סמכות שיפוט בינלאומית; ניתן לרכוש אותו באמצעים שונים כגון כלל התפיסה או תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. מאחר שהחוקים הנוגעים לזכויות הקניין הרוחני הנדונות אינם מפרטים הוראות לסמכות שיפוט בינלאומית, חלה הסמכות הבינלאומית השיורית. בית המשפט בוחן את דוקטרינת "פורום ההתכנסות", הבוחנת לגופה של התביעה וקובעת האם הפורום הישראלי ראוי. ההחלטה מציינת כי מאחר שההפרות לכאורה התרחשו ברובן באינטרנט, בית המשפט בישראל הוא פורום מתאים. הדוקטרינה של "פורום לא קונבנציונלי" נכנסת לפעולה לאחר שנקבעה סמכות שיפוט, ולבית המשפט שיקול דעת להחליט אם להפעיל אותה. במקרה זה, המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי הפורום האמריקאי מתאים יותר מזה הישראלי. מרבית השיוכים, לרבות נוחות הצדדים, ציפיות הצדדים ואופי המרחב האלקטרוני, מצביעים על כך שהפורום המתאים הוא בישראל. בנוסף, הנפקת סימן המסחר הרשום, הכפופה לאמנת ברן, אינה מחייבת פורום זר. פסק הדין מדגיש כי סמכות השיפוט הבינלאומית נרכשת באמצעות שירות מסמכים כדין ומבדיל אותה מדוקטרינת "forum non conveniens", הכרוכה בנטל הוכחה נפרד. בקשת המבקשים למחוק חלקים מכתב התביעה נדחית, והם אחראים לעלויות הבקשה. ההחלטה מאשרת את סמכותו של בית המשפט המחוזי בחיפה לדון בסכסוך.