עש"א 50739-02-12

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על הערת אזהרה שנרשמה בטאבו, בדבר זכויותיו של אדם שנפטר שעיזבונו מיוצג על ידי המערערים, ויורשיו. השטר נרשם בשנת 1974 על בסיס התחייבות משנת 1951 בין המנוח לבין המשיבים. המערערים ערערו על מספר החלטות של רשמי המקרקעין והמפקחים, וביקשו למחוק את הערת ההתראה, בטענה כי זכותם של המשיבים לאכוף את ההתחייבות פקעה מחמת התיישנות. בתי המשפט, לרבות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, פסקו שוב ושוב לטובת המשיבים, והדגישו כי ההתחייבות תקפה וכי הערת האזהרה שימשה להגנה על זכויותיהם המהותיות של המשיבים. פסק הדין הכיר בצורך בהערת האזהרה כדי להגן על צדדים שלישיים תמימים ולשמור על שלמות רישום המקרקעין, והדגיש כי ניתן למחוק אותה רק באמצעות צו בית משפט. פסק הדין דחה את הערעור תוך הדגשה כי פרשנותם של המערערים לפסק הדין המוסכם הייתה שגויה וכי יש להותיר את הערת האזהרה על כנה כדי לשקף את המצב המשפטי בפועל. בנוסף, הורה בית המשפט למערערים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. החלטה מקיפה זו נועדה לפתור את המחלוקת ארוכת השנים ולספק בהירות לגבי הבעלות על הקרקע, תוך שמירה על האינטרסים של כל הצדדים המעורבים ושמירה על דיוק רישומי רישום המקרקעין.