דב"ע לא/20 - 0

תקציר

המקרה נסוב סביב זכאותה של עובדת לדמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי לאחר לידה. העובדת, שעבדה במשרד החינוך, יצאה לחופשה ללא תשלום במשך שנה בין השנים 1968 ל-1969 ולאחר מכן ילדה בשנת 1970. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה לדמי לידה, מה שגרם לה לערער לבית הדין האזורי לעבודה, שדחה גם הוא את תביעתה. שאלת המפתח היא האם החל"ת משפיע על זכותה של העובדת לדמי לידה. מסקנת בית המשפט היא כי מטרת דמי הלידה היא להבטיח את המשכיות ההכנסה ולמנוע ניצול לרעה של מערכת הביטחון הסוציאלי. נמצא כי המחוקק לא התכוון לפגוע בזכות זו, ותקנות השוללות זכות זו אינן תקפות. לפיכך, אין לשלול מעובדת בחל"ת את הזכות לדמי לידה, במיוחד כאשר החופשה ניתנת על ידי המעסיק. יתר על כן, בית המשפט מדגיש כי הסמכות להתקין תקנות אינה צריכה להוביל לצמצום או ביטול זכויות, ואין לפרש כל תקנות כאלה כשוללות את זכות היסוד לדמי לידה. אשר על כן, הערעור מתקבל, והמוסד לביטוח לאומי מתבקש לשלם למערערת דמי לידה לתקופה של עד שישה שבועות. אם בדיקה נוספת תגלה כי בכוונתה לתבוע את מלוא התקופה, על המכון להתאים את התשלום בהתאם.