ת"א 60406-05-20

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו את טענות התובעים בתביעה שהוגשה נגד יזם מתחם מגורים ורשות מקרקעי ישראל. המתחם היה אמור להיות מתחם דיור מוגן, המיועד לקשישים בני 55 ומעלה, עם שירותים נוספים כגון מתקנים רפואיים, ביטחוניים ופנאי. היזם היה אמור לבנות ולהפעיל שירותים אלה על פי חוק הדיור המוגן וחוזי רכישה שנחתמו עם רוכשי הדירות. בית המשפט קבע כי היזם הפר באופן יסודי את חובותיו לספק שירותים אלה במועדים הנקובים בחוזי הרכישה ולא אכף את מגבלת הגיל לדיירים, הן במכוון והן ברשלנות. לפיכך, על היזם לעמוד בהתחייבויותיו על פי חוזי הרכישה, לרבות מתן השירותים ואכיפת מגבלת הגיל. כמו כן, מינהל מקרקעי ישראל הפר את חובתו לשמר את המתחם כמתחם דיור מוגן בכך שלא דאג לכך שרק רוכשים מעל מגבלת הגיל יורשו לרכוש דירות. לפיכך, הוא מונחה שלא לאשר חוזים כלשהם למכירה או השכרה של דירות למי שמתחת למגבלת הגיל. בית המשפט לא קיבל את הטענה כי הסכמי הפיתוח והשכירות היו לטובת צד ג' באשר למועדים להשלמת הקמת השירותים והפעלתם, אך קיבל זאת לעניין מגבלת הגיל, מה שהעניק לתובעים את הזכות לדרוש את עמידת מנהל מקרקעי ישראל בחובה זו. היזם ורמ"י יישאו בהוצאות התובעים ובהוצאות עורכי הדין, שיישאו בעיקר על ידי היזם.