ת"א 17339-03-19

תקציר

התובע, נהג מערבל בטון, תבע מספר נתבעים הקשורים לאתר בנייה בו נפגע בעינו הימנית מחפץ מעופף. הנתבעים היו הקבלן הראשי וקבלן משנה שהועסק על ידי אחד הפועלים שהפעיל מסור חשמלי בקרבת מקום. התובע עבד כקבלן עצמאי אך שכר משאית ועבד אך ורק בחברה אחת. ביום התאונה הוא הגיע לאתר בנייה כדי להעביר בטון והמתין שהבטון יהיה מוכן לפריקה, כאשר החפץ שרוסס מהמסור שהפעיל אחד הפועלים באתר פגע בעינו. כתוצאה מהפגיעה, איבד התובע את רישיונו לנהוג בכלי רכב כבדים, דבר שפגע באופן משמעותי ביכולתו לעבוד ולהשתכר. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הנתבעים אחראים לרשלנות. השופטת יישמה את כלל העדות העצמית, והניחה רשלנות מצד הנתבעים בשל חסרון המידע של התובע ושליטת הנתבעים בסיטואציה. בנוסף, הנאשמים לא הציגו ראיות מספיקות כדי להוכיח שנקטו אמצעי זהירות סבירים. באשר לפיצויים, קיבל בית המשפט את תביעת התובע להפסד השתכרות, והעמיד את בסיס שכרו על 15,000 ₪ בחודש – נתון המייצג ממוצע של הכנסותיו הקודמות והכנסתו כעצמאי. לתובע נפסקו 385,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר, ו-1,620,000 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידי, המחושב עד גיל 70. בית המשפט פסק גם 25,000 ₪ עבור סיוע והוצאות רפואיות, ו-150,000 ₪ עבור כאב וסבל, מה שמביא את סך הנזקים ל-2,180,000 ₪. מסכום זה ניכה בית המשפט את הקצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי בסך 1,657,609 ש"ח, והותיר את התובע עם 522,391 ש"ח. עם זאת, מאחר שהתובע הטיל על הנתבעים 25% מתביעתו, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לו 545,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 24% והוצאות משפט.