ת"א 5392/07

תקציר

: '''json { "טקסט": "במקרה זה הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן בהתאם לחומר בתיק. ההחלטה מיום 5.11.07 פירטה את רשימת השאלות אליהן התבקשו הצדדים להתייחס בסיכומיהם. \nהתביעה היא לפינוי הנתבע מדירת התובע לפי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972 (להלן: החוק).\n\nהשופט דן בהרחבה בשאלות שבמחלוקת ובדינים החלים. ראשית, השופט קובע כי חוק הגנת הדייר חל במקרה זה, ודוחה את טענת הנתבע כי יש להחיל חוק קודם. שנית, השופט בוחן האם הנתבע זכאי להיות דייר מוגן על פי החוק. השופט מסיק כי לנתבעת אין זכות לדיירות מוגנת משום שבבעלותה דירה אחרת. השופט מדגיש כי מטרת החוק היא להגן על דיירים שאין להם דירת מגורים אחרת, ובעלות על דירת מגורים שוללת תכלית זו. נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת להראות כי אינה יכולה להתגורר בדירתה, אך הנתבע לא הביא כל ראיה כזו. השופטת דוחה גם את טענות הנתבעת כי רכשה זכויות אישיות ישירות בדירה, שכן הן אינן נתמכות בראיות. זאת ועוד, טענת הנתבעת כי הפכה לדייר מוגן לאחר מות אביה נדחית, שכן תשלום דמי שכירות או חתימה על מכתבי העברת שכר דירה אינם מקנים מעמד של דיירת מוגנת. לסיכום, השופט פוסק לטובת התובע, מורה לנתבע לפנות את הדירה תוך 30 יום ופוסק לתובע הוצאות בסך 15,000 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין. ההחלטה מתקבלת בהעדר שני הצדדים וניתנת ביום 29.5.2008". "דובר": "שופט", "יחסים": {} } ```