ע"ע 1574/04

תקציר

התיק סובב סביב שני עובדי עירייה, שלום אליהו ודוד אסולין, שטענו כי מעסיקם פתח נגדם בהליכים משמעתיים בשל פעילותם כחברי ועד העובדים. הם טענו כי העירייה פוגעת בחופש ההתאגדות שלהם וביקשו מבית הדין לעבודה סעד שיפסיק את הפעולות הללו. בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתם לסעד הצהרתי וחייב אותם בהוצאות בית המשפט, בקובעו כי אין לו סמכות לדון בענייני משמעת. עם זאת, העובדים ערערו על החלטה זו, וטענו כי תביעתם התמקדה במניעים פסולים של המעסיק ונופלת בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בערעור וכי בית הדין למשמעת הוא הפורום המתאים. בית המשפט העליון, בפסק דינו, קיבל את ערעור העובדים והכיר בכך שלבית הדין לעבודה אכן יש סמכות לדון במקרה. בית הדין הבחין בין ההליכים המשמעתיים עצמם לבין הטענות בדבר מניעים פסולים העומדים מאחוריהם, וראה בהם חלק בלתי נפרד מיחסי עובד-מעביד, ובכך נופל בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה. בית הדין הדגיש כי לבית הדין לעבודה נתונה סמכות לבחון מחדש את ההחלטה לפתוח בהליכים משמעתיים נגד המערערים, במיוחד כאשר הם מונעים מחוסר תום לב או משיקולים זרים. זאת ועוד, בית הדין קבע כי הסעד המבוקש על ידי המערערים, שמטרתו להפסיק את ההליכים המשמעתיים, מצוי בסמכותו של בית הדין לעבודה. בסופו של דבר, בית המשפט העליון פסק לטובת העובדים והדגיש כי על בית הדין לעבודה לאזן בין הצורך של העובדים למלא את תפקידם הייצוגי מבלי להיתקל בהתנכלות או בלחץ פסול מצד המעסיק. העירייה חויבה לשאת בהוצאות המשפטיות של העובדים. פסק דין זה מחזק את סמכותו של בית הדין לעבודה במקרים בהם עובדים עומדים בפני הליכים משמעתיים שנראה כי הונעו מסיבות פסולות הקשורות לפעילותם הארגונית.