ע"פ 4513/23

תקציר

המערערת ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעבירות מין שבוצעו בקטין במשך תקופה של כארבע שנים. המערער טען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעות מהימנותו, וכי לא ניתן להוכיח את תדירות המעשים כדי להרשיעו בשורה של עבירות. ערכאת הערעור דחתה טענות אלה. היא הסכימה עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי גרסת הקורבן אמינה וכי הסתירות בעדותה היו שוליות ואינן קשורות לליבת העבירות. בית המשפט קיבל גם את גישתו של בית המשפט המחוזי לתדירות המעשים, מתוך הבנה כי קשה לנפגע לזכור כל מקרה ומקרה. באשר לערעור על גזר הדין טען המערער כי בית המשפט המחוזי חרג מהנורמה בכך שהטיל עונש חמור וכי שגה בקביעת העונש במרכז הטווח החל. בית המשפט דחה גם טענה זו. בית המשפט המחוזי מצא כי שקל את גילו המתקדם של המערער ואת היעדר עברו הפלילי, אך ייחס משקל מוגבל לגורמים אלה בשל אופי העבירות ונסיבותיהן. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות, שעניינן התעללות מינית מתמשכת בקטין, וציין כי העונש שהוטל, אף שהיה חמור, היה מנומק היטב ונפל בגדר המקובל. לפיכך, הגיעה ערכאת הערעור למסקנה כי אין הצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. השופט נעם סולברג דחה את הערעור על כל חלקיו ואישר את הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי. השופטים ד' ברק-ארז ור' רונן הסכימו עם ההחלטה.