תה"ג 68392-02-19

תקציר

פסק הדין מקבל את העתירה להכריז על המשיב כבר הסגרה לאוסטריה. ההחלטה מתבססת על חוק ההסגרה הישראלי, המאפשר הסגרה של אנשים הנמצאים בישראל למדינה זרה המבקשת העמדה לדין פלילי בתנאים מסוימים. בית המשפט מוצא כי תנאים אלה מתקיימים במקרה הנדון. ראשית, ישראל ואוסטריה חתומות שתיהן על האמנה האירופית להסגרה. שנית, המשיב מואשם בעבירות באוסטריה שהעונש עליהן יהיה גם מאסר בישראל, תוך קיום דרישת "העבריינות הכפולה". בנוסף, קיימת הדדיות ביחסי ההסגרה בין שתי המדינות. באשר לרף הראייתי להסגרה, קובע בית המשפט כי הראיות שהציג העותר מעלות חשד כבד למעורבותו של המשיב בפעילות מרמה, זיוף והשתייכותו לארגון פשיעה. עדויות, תכתובות דוא"ל והצהרותיו של המשיב עצמו מספקות הצדקה מספקת להמשך חקירה באוסטריה. בית המשפט מדגיש כי הליך ההסגרה אינו משפט אלא הליך מקדמי להערכת מהימנות הראיות. הראיות שהגיש המשיב, במטרה לנתק עצמו מן העבירות, אינן מספיקות בשלב זה, ללא עדותו והערכת מהימנות. היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירות נמצא מתקיים אף הוא על סמך הראיות הקיימות, המצביעות על כוונתו ומודעותו של המשיב לשיתוף הפעולה שלו עם עבריינים אחרים. יתר על כן, אוסטריה נחשבת לפורום המתאים ביותר למשפט, למרות נוכחותו הפיזית של המשיב בישראל בעת ביצוע העבירות, בשל אופיין הבינלאומי של העבירות ומיקומם של מרבית הראיות באוסטריה. בית המשפט דוחה את טענת האכיפה הבררנית נגד המשיב, שכן חקירת מעורבותו של אדם אחר נמשכת, והנסיבות אינן דומות. לבסוף, מאחר שהמשיב הוא אזרח ישראלי, הוא זכאי לרצות כל עונש אפשרי בישראל אם יורשע וייכלא באוסטריה. ההחלטה ניתנת לערעור בפני בית המשפט העליון בתוך 30 יום.