ת"א 1411/00

תקציר

גזר הדין מצא את סלקום אחראית למותו של עובדה, שנפל מאנטנה בעת שעבד בגובה רב. העובד לא הקפיד על נהלי הבטיחות ולא השתמש בציוד הבטיחות שסופק, ובפרט במכשיר ה"עכבר", שנועד למנוע נפילות. עם זאת, בית המשפט מצא כי השימוש בעכבר אינו מעשי ואינו נוח, ופעמים רבות בחרו העובדים שלא לעשות בו שימוש. זאת, בין היתר, בשל כישלונה של החברה לאכוף את נהלי הבטיחות וליצור תרבות בטיחות בקרב עובדיה. בנוסף, בית המשפט זיהה מספר ליקויים נוספים בנוהלי הבטיחות בעבודה של סלקום. היה חוסר פיקוח ובקרה על הקפדה העובדים על נהלי הבטיחות. החברה לא מינתה ממונה בטיחות ולא הקימה ועדת בטיחות, כנדרש בחוק. הממונה הישיר והמנהל של העובד התרשלו בכך שאפשרו למנוח להמשיך לעבוד בשעות החשיכה מבלי לספק לו ציוד תאורה מתאים או להפסיק את העבודה עד למחרת. בית הדין התחשב גם במועד התאונה, שהתרחשה בשעות הערב, וביום העבודה העמוס של העובד, שייתכן שתרם לעייפותו. גורמים אלה, יחד עם אי הקפדה על נהלי בטיחות, נמצאו כתורמים לתאונה. עם זאת, העובד נמצא גם כמי שהתרשל באופן תורם בכך שלא השתמש בציוד הבטיחות שסופק. בית הדין הקצה שיעור של 25% של רשלנות תורמת לעובד. מבחינת הפיצויים, בית המשפט פסק פיצויים לאלמנתו של העובד. גילה הצעיר של האלמנה והפוטנציאל שלה להינשא מחדש נשקלו, אך בסופו של דבר קבע בית המשפט כי סיכוייה להינשא מחדש לא צריכים להשפיע על הפיצוי. הפיצוי חושב על בסיס הכנסות העובד והשפעת התאונה על הכנסות האלמנה, שירותי זוגיות והוצאות הלוויה. בית המשפט דן גם בתביעת העיזבון ופסק פיצויים בגין אובדן השתכרותו של העובד, קיצור תוחלת החיים וכאב וסבל. מסכום הפיצוי בוצעו ניכויים שונים, לרבות מענקים ותשלומים שקיבלה האלמנה מסלקום וממקורות נוספים. לאחר ניכויים אלה, סך הפיצויים שנפסקו לאלמנה עמד על 2,153,615 ₪. עוד קבע בית המשפט כי על סלקום לשאת בהוצאות המשפט של התובעים ובשכר טרחה נוסף.