ה"פ 1259/06

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובעת כי מינהל מקרקעי ישראל מחויב לחדש חוזה חכירה על פי תנאי החוזה המקוריים. חוזה החכירה, שיועד להתיישבות חקלאית, הפך לבלתי אפשרי למימוש בשל שינויים תכנוניים האוסרים על בנייה למגורים. בעוד שהמינהל טען כי החוזה בטל או הופר, פסק הדין דוחה עמדה זו. היא מכירה בכך ששני הצדדים השלימו עם שינוי הנסיבות בשנות ה-60 והמשיכו את חוזה החכירה לעיבוד חקלאי בלבד, תוך שהם למעשה מתקנים את החוזה בהתנהלותם. סעיף ב' להסכם המקורי, המבטיח הארכה אוטומטית ל-49 שנים נוספות עם עמידתו, מתפרש כחל אך עם שינויים המשקפים את החוזה המתוקן. התובעת אינה זכאית לחידוש על פי התנאים המקוריים, שכן הם ויתרו על זכויותיהם בפשרה לפני שנים. עם זאת, המינהל הביע נכונות להאריך את חוזה החכירה בהתאם לחוזה הגידול החקלאי הנוכחי, שעליו ממליץ פסק הדין כדרך הפעולה המשפטית הראויה. החלטה זו מתיישבת עם פסיקות קודמות ומכירה במציאות התכנונית ובסטטוס קוו המשפטי המקובל על הצדדים. לא יינתנו עלויות לאף אחד מהצדדים.