ת"א 14800-01-18

תקציר

התובע והנתבע התקשרו בהסכם מיזם משותף לעיבוד ומכירה של חומר מסוים. התובע תבע את הנתבע בגין הפרת חוזה, ותבע מחצית מהרווחים ממכירת החומר. בית המשפט מצא כי ההסכם הוא שותפות ולא חוזה מסחרי, ולכן שני הצדדים חבים זה לזה חובת נאמנות. התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם אך הנתבעת פעלה גם בניגוד לחובת תום הלב שלה. הם עיבדו ומכרו את החומר באופן חד צדדי מבלי לערב את התובע, והסתירו את הרווחים שהופקו מהמכירות. בית המשפט קבע כי על הנתבע לחלוק עם התובע את הרווחים ממכירת החומר. נמצא כי הנאשם נטל 3,670 טון חומר ומכר 2,466 טון. בית המשפט חישב את הרווח לטון לאחר עיבוד כ-300 ש"ח, למעט 1,000 הטונות הראשונות שהצריכו עיבוד נוסף על ידי הנתבעת, שם נאמד הרווח בכ-200 ש"ח לטון. לתובע נפסק סך של 549,783 ₪ שישולמו על ידי הנתבעת, כולל מע"מ. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין חלק מהתשלום ושכר טרחת המומחה, בסך 15,000 ₪, ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪. התובע חויב לשאת בהוצאות בעלי העניין של הנתבעת, בסך של 15,000 ₪, בגין הצורך להתגונן מפני התביעה. התביעה נגד בעלי העניין של הנתבעת בגין אחריות אישית נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא נסיבות המצדיקות את הרמת מסך התאגיד.