בש"א 12435/00

תקציר

התובע, ששימש כמזכיר מועצת פועלי טבריה, הואשם בהטרדה מינית ובאישומים נוספים על ידי מספר נאשמים, בהם עובדיו לשעבר, ועבר משפט פלילי בו זוכה מכל אשמה. התובע הגיש תביעה כנגד מספר נתבעים, ביניהם י.מ. (הנתבע מס' 6), שאשתו האשימה את התובע בהטרדה מינית. התובע טען כי י.מ. צייד את אשתו במכשיר הקלטה והנחה אותה כיצד להשתמש בו לאיסוף ראיות מפלילות נגדו. התובע טען כי י.מ. ביצע את עוולת הנגישות לפי סעיף 60 לפקודת הנזיקין והפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 בכך שמסר עדות שקר ולא מנע מתן הודעות סרק שהובילו למשפטו הפלילי. עם זאת, בית המשפט קבע כי תביעת התובעת נגד י.מ. לא גילתה עילת תביעה בגין אף אחת מהעוולות האמורות. ראשית, עוולת הנגישות חלה רק על פתיחה או המשך של הליך פלילי, שבמקרה זה נעשה על ידי המדינה ולא על ידי י.מ. שנית, הוראת סעיף 60 לפקודה מגנה על יחידים המוסרים מידע לרשויות המוסמכות, ומנתקת את הקשר הסיבתי בין המידע שנמסר לבין פעולות הרשות. שלישית, גם תביעת התובע בגין הפרת חובה חקוקה לפי חוק העונשין וחוק האזנת סתר נדחתה, שכן חוקים אלה אינם באים להיטיב עם אנשים פרטיים כמו התובע, ועדות שקר אינה מוכרת כעוולה אזרחית. ככלל, הורה השופט על מחיקת התביעה נגד י.מ. וחייב את התובע לשלם את הוצאותיו המשפטיות של י.מ.