ע"פ 2350/14

תקציר

פסק הדין מתייחס לשלושה מערערים שהורשעו בעבירות אלימות והחזקת נשק כתוצאה מתקיפה משותפת של בני משפחה אחרת, על רקע סכסוך כספי. בית משפט קמא מצא כי המערערים, שהיו בני משפחת ג'עברי, תקפו את בני משפחת סייד אחמד, וכי האחרונים פעלו מתוך הגנה עצמית. המערערים ערערו על הכרעת הדין ועל גזר הדין. ערכאת הערעור קבעה כי לא תתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, שהתבססו על צילומי אבטחה, ראיות פורנזיות ועדויות עדים. בית המשפט דחה את טענות המערערים כי הם השתמשו רק בנשק דמה ופעלו מתוך הגנה עצמית, ומצא כי הראיות תומכות במסקנתו של בית משפט קמא כי המערערים יזמו את הפיגוע. בית המשפט דחה גם את הטענה כי לא היה מקום להרשיע את המערערים כשותפים, שכן הם פעלו יחד בביצוע העבירות. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא, אשר הביא בחשבון את נסיבותיהם הפרטניות של המערערים. בית המשפט הדגיש את אופיין האלים של העבירות ואת הצורך בענישה מרתיעה, והגיע למסקנה כי עונשו של בית משפט קמא היה הולם. לבסוף, קבע בית המשפט כי הסכם הסולחה בין המשפחות, שכלל תשלום פיצויים, אינו מצדיק את מעשיהם האלימים של המערערים ולפיכך אינו מצדיק עונש מופחת. השופט רובינשטיין הוסיף הערה בדבר המשקל המצומצם המיוחס להסכמי סולחה כנסיבות מקלות במקרים מסוימים, אך הסכים כי אין מקום להתערבות נוספת במקרה ספציפי זה. השופט דנציגר הסכים עם פסק הדין. משכך, נדחו ערעורי המערערים, וערעור המדינה על גזר הדין נדחה אף הוא.