ע"מ 15217-12-20

תקציר

בית המשפט דחה את ערעורו של הנישום על שומת המס מכמה טעמים. ראשית, הערעור נדחה על הסף משום שהנישום לא שילם את המס ולא המציא ערבות כנדרש בחוק, וגם הערעור הוגש שמונה חודשים לאחר המועד האחרון. שנית, בית המשפט קבע כי השומה הוצאה למקבל הנכון, הנישום, שכן הוא בעל השליטה בחברות הפנמיות והמקבל בפועל של הכספים, למרות ניסיונותיהן של החברות להסתיר זאת. טענת הנישום כי יש להתיר את השומה לפי סעיף 85א לפקודה לא התקבלה, שכן לא ניתן היה להתיר למשיב להעלות טענה זו בשלב זה, ולא הוצגו ראיות מספיקות כדי להשתמע מכך. לגופו של עניין, גם הערעור נדחה מאחר שהנישום לא הציג כל ראיה שתתמוך בטענותיו, למעט תצהיר אחד. בית המשפט מצא כי החלטת המשיב להוציא את השומה התבססה על טעמים סבירים, לרבות כתב האישום נגד הנישום, חקירותיו במשטרה ועדויות ומסמכים שונים הקושרים אותו להכנסות הלא מדווחות. מהראיות עולה כי הנישום הפעיל אתר אינטרנט שהפר את חוקי זכויות היוצרים, והתמורה הועברה לחברות פנמיות שבשליטתו. בית המשפט מתח ביקורת על חוסר שיתוף הפעולה של הנישום, על הימנעותו מלספק הסברים או להציג ראיות אובייקטיביות ועל ניסיונו להטיל את האשמה על אחרים. בסיכומו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנישום הקים והפעיל את האתר, ובצדק הוציאה לו השומה. לפיכך, הערעור נדחה על כל חלקיו, והנישום חויב לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין.