ת"א 3975-08-20

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעה שהגיש אדם המבקש להירשם כיהודי במרשם האוכלוסין. התובעת, שנולדה לאם יהודייה, בקשתה לרישום נדחתה על ידי הנתבע, משרד הפנים, בטענה שהתנצרה ולכן אינה יהודייה על פי חוק השבות. התיק התמקד בשני נושאים מרכזיים: טבילתה של התובעת לנצרות והצהרותיה בנוגע לדתה. בית המשפט מצא כי סיפור הטבילה לא היה מבוסס וככל הנראה היה תוצר של כעסו של האב כלפי האם. בנוסף, קיבל בית המשפט את הסברה של התובעת כי דבריה המעידים על חוסר דת התייחסו לחילוניותה ולא היוו גיור מרצון. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי התנהגותה, כוונותיה ומעשיה של התובעת מעידים על זיקתה ליהדות וכי היא לא נכנסה לליבה של דת אחרת. גם פסק הדין של בית הדין הרבני, שאישר את זהותו היהודית של התובע, נלקח בחשבון. עם זאת, מאחר שבית המשפט נעדר סמכות, הוא לא יכול היה להורות לנתבעת לתקן את הרישום. פסק הדין הכריז על התובע כיהודי, אך לא התייחס לסוגיית הרישום. הודגשו השלכות ההחלטה, בעיקר בכל הנוגע לאשרת ההגירה של התובעת ורישומה במרשם האוכלוסין. ההוצאות לא נפסקו, והפרסום הותר תוך מחיקת פרטים אישיים.