תת"ע 8800-09-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט לתעבורה בעכו בתיק תת"ע 8800-09-25, בהתבסס על הנתונים שסופקו: **רקע עובדתי:** נגד המבקש, מוסא אבו עוביד, הוגש כתב אישום בגין עבירה של אחיזה או שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בעת שהרכב היה בתנועה, בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה. המבקש זומן לדיון הקראה ביום 20.1.2026, אך לא התייצב. כתוצאה מכך, בית המשפט הרשיע אותו וגזר עליו קנס בסך 2,000 ₪. ביום 25.1.2026, הגיש בא כוחו של המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו. **טענות המבקש:** * התובע טען כי המבקש לא התייצב לדיון בשל "שכחה וטעות בשמירת מועד הדיון ביומנו" של בא כוחו. * נטען כי המבקש לא ביצע את העבירה וברשותו הגנה טובה להוכחת חפותו. * מאוחר יותר, טען בא כוחו כי לא הוכח שהמבקש שוחח, הקליד או השתמש בטלפון בזמן הנהיגה, וכי התנועה המתוארת אינה מהווה שימוש בטלפון נייד. בנוסף, נטען כי השוטר לא בדק את מכשיר הטלפון בסמוך לאירוע, דבר שהיה יכול להוכיח את טענות המבקש. * הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בתוך 30 יום מיום פסק הדין. **טענות המשיבה (מדינת ישראל):** * המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף, מכיוון שהמבקש זומן כדין, ידע על מועד הדיון, אך בחר לא להתייצב. **ניתוח משפטי והלכות יסוד:** בית המשפט דחה את הבקשה לביטול פסק הדין, תוך שהוא מבסס את החלטתו על עקרונות משפטיים ופסיקות קודמות. להלן הנקודות העיקריות: 1. **עילת ביטול פסק דין שניתן בהיעדר (סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982):** * הסעיף קובע כי בית המשפט רשאי לבטל פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, אם התקיימו שני תנאים חלופיים: * **סיבה מוצדקת לאי התייצבות:** יש להוכיח סיבה אמיתית ומשמעותית לכך שהנאשם או בא כוחו לא יכלו להתייצב לדיון. * **גרימת עיוות דין:** קיימת עילה לביטול אם הותרת פסק הדין על כנו תגרום לעיוות דין לנאשם. * בית המשפט התייחס לפסקי דין רלוונטיים כגון רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י ורע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, המבהירים את מבחן הסיבה המוצדקת ואת מבחן עיוות הדין. 2. **נטל ההוכחה על מבקש הביטול:** * כפי שנקבע בפסיקה (לדוגמה, רע"פ 9811/09 סמימי נ' מ"י), הנטל להוכיח קיום אחת משתי העילות (סיבה מוצדקת או עיוות דין) מוטל על הנאשם המבקש את ביטול פסק הדין. * זכותו של נאשם ליומו בבית המשפט אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצול לרעה שלה. 3. **שכחה, טעות או חוסר תשומת לב כסיבה מוצדקת:** * הלכה פסוקה היא כי "שכחה, טעות, חוסר תשומת לב, או בלבול במועד, גם אם אירעו בתום לב, אינם מהווים טעם מוצדק לביטול פסק דין" (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, ר"ע 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מ"י). * במקרה זה, בית המשפט קבע כי הטענה לפיה בא כוחו של המבקש שכח את מועד הדיון או טעה ביומנו, ללא צירוף תצהיר תומך מאת עורך הדין, אינה עומדת בדרישת "סיבה מוצדקת". 4. **אחריות הנאשם לעקוב אחר ההליכים:** * גם כאשר לנאשם ממונה סנגור, אין בכך כדי לפטור את הנאשם מחובתו לעקוב, גם אם במידה מינימלית, אחר ההליכים המתנהלים נגדו (עפ"ת (מחוזי חיפה) 64563-09-25 זעיר נ' מ"י). * האחריות להבטחת התייצבותו של בא הכוח לדיון מוטלת, בסופו של דבר, על הנאשם, ולא ניתן להסתמך על הבטחת בא הכוח בלבד כפטור מחובת ההתייצבות האישית. המבקש כשל בכך שלא וידא התייצבות בא כוחו. 5. **טענות הגנה מבלי תשתית ראייתית (עיוות דין):** * גם אם בית המשפט היה מקבל, לצורך הדיון, את טענת אי ההתייצבות של בא הכוח, המבקש היה צריך להצביע על "שיקולים כבדי משקל העשויים להוביל לשינוי תוצאות פסק דינו" (רע"פ 2575/17 גייאר נ' מ"י). * המבקש לא הציג טענה מהותית לגבי ביצוע העבירה, ולא צירף כל ראיה או תצהיר התומכים בטענותיו העובדתיות (כגון הדו"ח המשטרתי, תמונות או עדויות). * כפי שנקבע בפסיקה (רע"פ 4624/13 קוזניצוב נ' מ"י, רע"פ 8427/17 סאלם נ' מ"י), טענה בעלמא בדבר חפותו של הנאשם, ללא תשתית ראייתית כלשהי, אינה מספיקה כדי לבסס טענה לגרימת עיוות דין. **חידוש משפטי או דגש מיוחד:** ההחלטה מדגישה מחדש את הדרישות המחמירות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, בדגש על: * **החשיבות של תצהיר תומך:** במקרה זה, ההחלטה מציינת במפורש את העובדה שלא צורף תצהיר תומך מטעם עורך הדין לגבי טענת השכחה, דבר שהחליש משמעותית את הבקשה. * **הבחנה בין טעות של הנאשם לטעות של בא הכוח:** בית המשפט מבהיר כי גם כאשר מדובר בטעות של בא הכוח, האחריות הסופית מוטלת על הנאשם, שחייב לעקוב אחר ההליכים. * **הדרישה לתשתית ראייתית לטענות הגנה:** בית המשפט שם דגש על כך שט לכתב הגנה, גם אם נטענים בעל פה, חייבת להיות תמיכה ראייתית, במיוחד כאשר מדובר בטענה לגרימת עיוות דין. **מסקנה:** בית המשפט דחה את בקשת המבקש לביטול פסק הדין, משום שלא הוכחה כל סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של בא כוחו לדיון, וכן משום שלא עלה בידו לבסס טענה לגרימת עיוות דין, הן בשל היעדר סיבה מוצדקת לאי התייצבות, והן בשל היעדר תשתית ראייתית לטענות ההגנה. ההחלטה משקפת יישום קפדני של ההלכות הנוגעות לביטול פסקי דין שניתנו בהיעדר, תוך הדגשת אחריות הנאשם להליך המשפטי המתנהל נגדו.