ע"פ 37127-02-15

תקציר

השופט דחה את הערעור על גזר הדין ועל גזר הדין בעניינו של אדם שהורשע בעבירות מס. המערערת טענה כי החברות המעורבות העבירו רווחים מאחת לשנייה, וכי חשבוניות המס שהוצאו אינן פיקטיביות אלא משקפות רווחים שרירותיים בלבד. עם זאת, השופט מצא כי החשבוניות אינן מייצגות עסקאות אמיתיות וכי המערערת ידעה זאת. עוד נמצא כי החברות שהוציאו את החשבוניות לא שילמו את המסים המתאימים, מה שהצביע על כוונה להתחמק ממס. השופט דחה את טענות המערער בדבר תום לב וחוסר ידיעה, ומצא את גרסתו לאירועים בלתי עקבית ולא משכנעת. הם הגיעו למסקנה כי המערער, רואה חשבון במקצועו, סייע למזימה הפלילית להעלים מס, וכי תפקידו חרג מחובותיו המקצועיות. השופטת דחתה גם את טענות המערער בדבר השמדת ראיות ואת טענתו בדבר חשש לביטחונו. באשר לערעורים על גזר הדין ציינה השופטת את העונשים החמורים המוטלים בדרך כלל על עבירות מס, הכוללים עונשי מאסר ממושכים וקנסות גבוהים. הם הכירו בסכום המס המשמעותי שהועלם במקרה זה – כ-16 מיליון ₪ – ובחלקה של המערערת בניכוי חשבוניות פיקטיביות. עם זאת, העונש שהוטל על המערער – שכלל הן מאסר בפועל והן עונש כספי – נחשב ראוי ומידתי, במיוחד בהשוואה לעונשים שניתנו למעורבים אחרים. בכך דחתה השופטת הן את ערעורי המערער והן את ערעורי התביעה על גזר הדין.