ע"א 275/74

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל צו עיקול זמני. הצו הוצא להבטחת תביעה על סך 297,000 ל"י שהגישו שלושה מערערים נגד שלושה משיבים, בהם חברה בע"מ ושני אנשים שנטען כי הם בעלי מניותיה ומנהליה. המערערים טענו כי שילמו למשיבים עבור 1,000 טון מלט שמעולם לא סופק במלואו. ביטול צו העיקול על ידי בית המשפט המחוזי התבסס על סבר השופט כי המשיבים לא הפרו את החוזה. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על כך, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה התומכות בטענת המערערים וכי המשיבים לא ערערו די הצורך על צדקתה של טענה זו. זאת ועוד, טענות המשיבים לא היו עקביות ולא משכנעות. לטענתם, המשיבה השלישית, שלכאורה ביצעה את העסקה, נוסחה ולכן היא פטורה מקיום החוזה בשל חוק הארכת מועדים. יחד עם זאת, הם טענו כי סירובם של המערערים לקבל את המלט גרם להם הפסד. בית המשפט מצא כי אין די בהגנות המשיבים כדי להטיל ספק בטענת המערערים, במיוחד כאשר הן סותרות זו את זו. בנוסף, השופטת תיארה באופן שגוי את תביעת המערערים כמורכבת מ"פריטי נזק שונים", כאשר למעשה מדובר בסכום מסוים. מאחר שהמשיבים לא הצליחו לערער על צו העיקול, פסק בית המשפט העליון לטובת המערערים, החזיר את הצו על כנו ופסק להם את הוצאותיהם, לרבות שכר טרחת עורך דין.